החלטה בתיק ת"א 30018-01-11

1.      לפניי בקשה שהגישה צד ג' (להלן: "המבקשת"), לחייב את הנתבעים 1 - 2, שולחי ההודעה לצד שלישי (להלן: "המשיבים") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בהתאם לתקנה 519 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א").

2.      לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובת המבקשת, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות.

3.      תקנה 519 ל תקנות סד"א מקנה לבית המשפט סמכות לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, במקרה שהתביעה תידחה. ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת, כי ככלל, אין להתנות את זכותו של אדם לברר תביעתו בהפקדת ערובה כספית, וכי בכל מקרה אין לחייב אדם להפקיד ערובה בשל עוניו בלבד. מנגד, ולשם האיזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע, לזכות הקניין של הנתבע נקבע, כי כאשר סיכויי התביעה קלושים או כשמדובר בתביעת סרק, ניתן לחייב את התובע בהפקדת ערובה. לבית המשפט שיקול דעת רחב בבואו לערוך את האיזון האמור ולקבוע האם יש מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה (ר' בעניין זה 1481/13 עמוס גבעון נ' מרדכי לוי, סעיף 7 להחלטה של כב' הש' י. דנציגר והאזכורים שם להלן: "עניין גבעון").

4.      טענת המבקשת, כי פוליסת הביטוח של המשיבים אינה חלה במקרה זה, הגם שיכולה לשמש כטענת הגנה של המבקשת במסגרת ההודעה לצד השלישי, אין בה לכשעצמה כדי לשמש נימוק מספיק, לחיוב המשיבים בערובה לתשלום הוצאות המבקשת. סוגיית חבותה של המבקשת כמבטחת של המשיבים, ושאלת חלותה של הפוליסה נשוא ההודעה לצד השלישי על המקרה, שנויה במחלוקת בין המבקשת לבין המשיבים, טרם התבררה וטרם הוכרעה, והיא דורשת בירור עובדתי בטרם ייקבע, כי היא חסרת בסיס לחלוטין כטענת המבקשת (ר' עניין גבעון הנ"ל). העובדה שבית המשפט הביע דעה לכאורית, באשר לתחולת הפוליסה, על סמך דברי ב"כ התובע, אינה סותמת את הגולל אחר ההודעה לצד השלישי, ואין בה כשלעצמה לשמש נימוק לחיוב שולחי ההודעה לצד השלישי בהפקדת ערובה.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, שיקול זה, של סיכויי התביעה, ראוי לתת משקל ממשי רק באותם מקרים חריגים, כאשר ניתן להעריך, כי מדובר בתביעת סרק או בתביעה בעלת סיכויי הצלחה קלושים, וזאת לא ניתן לקבוע בשלב זה, ועל כן אין זה המקרה בו ראוי להטיל על המשיבים הפקדת ערובה שעלולה לחסום את גישתם לערכאות (ר' בעניין זה רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן, פסקה 6 להחלטת כב' הש' צ' זילברטל). חיזוק למסקנה זו נמצא גם בתשובת המבקשת לתגובת המשיבים, במסגרתה טענה, כי היא  עומדת על זכותה לחקור את המשיב 1 ואת יתר העדים מטעם המשיבים, מכאן שגם לשיטתה, לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי מדובר בהודעת סרק.

5.      גם בטענת המבקשת, כי במהלך הדברים מאז הגשת התביעה, התברר, כי המשיבים מתקשים לשאת בהוצאות ניהול התיק ותשלום הוצאות המומחה מטעם בית המשפט, אין כדי להוות נימוק מספיק לקבלת הבקשה. כאמור, על פי ההלכה הפסוקה, היעדר יכולת כלכלית כשלעצמו, אינו עילה לחיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ולא תיחסם דרכו לערכאות של תובע דל אמצעים, רק מחמת חסרון כיס. יתירה מכך, נוכח מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים, הרי חיובם בהפקדת ערובה יביא בהכרח לסגירת שערי בית המשפט בפניהם וסתימת הגולל על תביעתם. במקרה כזה, כאשר לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי סיכויי התביעה קלושים מאוד, הנטייה היא שלא להורות על הפקדת ערובה.

6.      אשר על כן הבקשה נדחית.

7.      אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: